<h1>ראבי"ה סימן תרכ"ט</h1>
<h2>דף יז.</h2>
וקיימא לן דמן הצד שרינן על ידי דופן עקומה עד ארבע אמות. ומיהו באותן ארבע אמות אין יושבין תחתיה ואין ישנים תחתיה. וכן פסק רבינו יב"א. ויש שמביאין סעד לזה מפירוש רש"י שפירש מההיא דמודה רבי מאיר [י"ד ע"ב] שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשירה, ופירש אבל תחת הנסרים פסול, אף על גב דאיכא למימר דופן עקומה. ואני אומר דמשם אין ראיה, דנסרים הטעם לרבי מאיר משום גזירת תקרה, דאתי למיטעי, מה שאין כן בסכך פסול אחר כגון בדבר המקבל טומאה. ויש שמתירין לישן תחתיו. ולי נראה כדברי האוסרים, דתחת הסכך מחוייב לישב ולישן ולא תחת דופן, וזה הסכך פסול דין דופן עליו, שאם באנו לעקמו ולהוציאו אם כן גבי אויר גם כן נימא הכי, ואנן קיימא לן אויר פסול בשלשה, אלא על כרחך הסכך פסול נעשה דופן, ואמרינן בריש פירקין [ב' ע"א] הטעם שלמעלה מעשרים אמה פסולה משום שאינו יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות, אלמא אי יתיב תחת דופן לא נפיק ידי סוכה.
<h2>דף יט.</h2>
תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. ואיפליגו בה אמוראי. אית דמפרשי קנים היוצאים אחורי סוכה ואף על גב דמחיצה לגואי עבידי ולא לבראי מהני. ואשמעינן אף על גב דלענין שבת בעינן מחיצות העשויות לתוכו, כדאמרינן בעושין פסין הלכה רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יותר על רחבה [כ"ה ע"ב], לענין סוכה לא בעינן. [ורבה ורב יוסף אוקמוה בקנים היוצאים מן הסוכה וממשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו], דמהו דתימא לחודא קיימא ולית אלא דופן אחד ומאן דישב תחת הסכך לא יצא קמשמע לן. ואשמעינן דלא תימא הא דתנן [ו' ע"ב] שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח לא מכשיר אלא כנגד הטפח לישב, אלא אפילו שלא כנגדו תחת כל הסכך כשר. וכן משמע מפירוש רבינו. וגרסינן בירושלמי [פ"א ה"א] ראש פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה רב הונא בשם רבנן דתמן ובלבד על פני כולה רבי יעקב בשם רבי הושעיא ואפילו שלא כנגד הדופן על דעתיה דרב הונא ניחא על דעתיה דרבי יעקב מה הקלתה בחמתה מרובה מצלתה. פירוש אף על פי שהדופן רחב קצת וחמתה מרובה מצלתה לא חיישינן, אבל לרב הונא משמע דוקא כנגד הדפנות מותר לישב. (ורבה ורב יוסף אוקמוהו בקנים היוצאין מן הסוכה וממשכא ואזלא חדא דופן). ורבה בר בר חנה אוקי לה בסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא לפסול בהך פורתא קא משמע לן. ואית דמוקי לה בסכך פסול פחות משלשה ובסוכה קטנה. ונראה בעיני דכל הני הילכתא נינהו, אלא דכל חד וחד מוקי לה בטעמא דמסתבר ליה.
